
שמואל ארנון
שמואל ארנון עלה כילד עם משפחתו מעיראק בשנת 1950 במבצע "עזרא ונחמיה". לאחר כשנתיים במעברת באר שבע המשפחה עברה להתגורר בשכונה א' בעיר, שעדיין הייתה בתהליך בנייה. למד בבית ספר יסודי דתי בשכונה וסיים לימודיו בתיכון הדתי במגמה הריאלית. שירת בחיל שריון בגדוד 82 חטיבה 7, השתתף כטנקיסט בקרבות ששת הימים בסיני, וכן במבצעים נוספים. למד בפקולטה למתמטיקה ומדעי-המחשב באוניברסיטה בירושלים וסיים עם תואר ראשון . בסיום לימודיו החל לעסוק בהוראת מתמטיקה ומדעי המחשב. היה מרכז מגמת "מדעי המחשב" בבית הספר לטכנאים והנדסאים "בסמ"ת" בחיפה. במקביל מונה מטעם משה"ח למנחה שלמקצוע זה במחוזות חיפה והצפון. בשנת 1980 הקים את המק"מ (המרכז לקידום יישומי המחשב בחינוך), שהיה הגוף הראשון והבולט בארץ שעסק בשימושי המחשב בהוראה ובלמידה, והיה מנהלו עד פרישתו לגמלאות. תוך כדי עבודה סיים לימודי תואר שני וד"ר, במחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים בטכניון בחיפה. נשוי + 3 ילדים. עם פרישתו לגמלאות התמסר לכתיבת ספרים ושירים.
רומן עלילתי היסטורי על רקע העיר בַּצְרָה שופעת המים והעשירה שבעיראק, העיר לונדון הקוסמופוליטית שבאנגליה ובאר שבע המדברית של שנות החמישים.
בספר מתוארים חיי היומיום של הקהילה היהודית בבצרה, שהייתה דתית ושומרת שבת – החל מה"פרהוד" (הפוגרום) שהתרחש בשנת 1941, המשך בתקופת השגשוג הקצרה שבאה אחריו, התלאות שחוו היהודים לקראת הקמת מדינת ישראל, מעשי הגבורה של "השורה" (ארגון ההגנה היהודית) וייסורי העלייה ארצה. בפרקים האחרונים של הספר מתוארים המגורים באוהל במעברת באר שבע ואחר כך החיים הדלים בדירת שני חדרים בשכונה שאך זה נבנתה; חבלי הקליטה, הקשיים ודרכי ההתגברות שעימם התמודדה משפחת המספר במעברה ובשיכון, וזאת כדוגמא אחת למאות אלפי משפחות עולים מכל הגלויות שעלו ארצה עם קום המדינה.
הסיפור מתחיל באופן מסקרן ביותר עם הצצתו (האסורה) של המספר, בהיותו ילד קטן, בארון מסתורי ונעול, ובו חליפות בגדים מהודרים ומגונדרים וחפצים יקרים מהעבר הרחוק. בעקבות סקרנותו הוא פותח בחקירה בה הוא מגלה פרטים על עברה המפואר של המשפחה והקהילה בבצרה שבעיראק.
הרומן עוקב אחר קורותיהן של שלוש דמויות מרכזיות, שסיפורן משתלב זה בזה:
הסיפור מאיר את החיים בעיראק – האווירה, העושר והעוני, היופי והצבעוניות, ההידור, וגם את השחיתות שהייתה בשלטון ובבתי המשפט. הסיפור הוא גלעד לדור של יהודי עיראק, שעלו ארצה, נטשו מאחוריהם כסף ורכוש רב, בתי כנסת, ישיבות, ספרי תורה עתיקי יומין, את שרידי הישיבות הנודעות של סוּרָא, נְהַרְדֵעָה ופוּמְפָּדִיתָא, את אחוזת קבר עזרא הסופר, את מתחם קבר הנביא יחזקאל, את מצבות יונה ונחום הנביאים, ציוני קברים של צדיקים, תנאים, אמוראים וגאונים וקברי קהילה בני מאות ואלפי שנים.
המשפט האחרון בספר הוא: "ספר זה מוקדש לדור ההורים, דיירי המעברות והשיכונים של ראשית המדינה, שבחייהם המיוסרים ובעבודתם הקשה נתנו לנו חיים ועתיד".
."הספר היהלומים מערמת החול מציג את עולם בני העולים החדשים בשנותהחמישים והשישים, תקופה אשר נעלמה ואיננה. סגנון הכתיבה אותנטי ואישי וסוגת הכתיבהמעניינת ומיוחדת. הסיפור קוהרנטי, גדוש עלילות והתפתלויות, שמשתלבות למארג מרתק שקשהלהניחו מהיד".
"... הסיפור מצליח להאיר את החיים בעיראק, האווירה,העושר והעוני, היופי והצבעוניות, ההידור, אך גם השחיתות שהייתה בשלטון בבתי המשפטובמשטרה. הסיפור הוא סוג של גַלְעֵד לדור של היהודים העיראקים שהיו ציונים, עזבוהכל שם ובאו לארץ. כתב היד כולו מאד מעניין, מרתק ביותר ומאיר תקופה, מקומותואנשים ייחודיים. הוא כתוב היטב ובשפה טובה, העלילה זורמת באופן בהיר ועוברת ביןהזמנים והגיבורים השונים בצורה טובה. הספר מאד מוצלח ומומלץ בכל פה.
"שמואל יקר, התרגשתי מאוד לקבל את פריעטך "היהלומים מערמת החול". הספר נוגע ללב, מרשים ומעורר השראה. שמחתילהיחשף לאתגרים והחוויות של העולים החדשים בשנים הראשונות של העיר באר שבע, כפישמוצגים בספרך. מאחל לך עוד שנים רבות וטובות של כתיבה וחדוות יצירה. בהערכה רבה.