רומן עלילתי היסטורי על רקע העיר בַּצְרָה שופעת המים והעשירה שבעיראק, העיר לונדון הקוסמופוליטית שבאנגליה ובאר שבע המדברית של שנות החמישים.

בספר מתוארים חיי היומיום של הקהילה היהודית בבצרה, שהייתה דתית ושומרת שבת – החל מה"פרהוד" (הפוגרום) שהתרחש בשנת 1941, המשך בתקופת השגשוג הקצרה שבאה אחריו, התלאות שחוו היהודים לקראת הקמת מדינת ישראל, מעשי הגבורה של "השורה" (ארגון ההגנה היהודית) וייסורי העלייה ארצה. בפרקים האחרונים של הספר מתוארים המגורים באוהל במעברת באר שבע ואחר כך החיים הדלים בדירת שני חדרים בשכונה שאך זה נבנתה; חבלי הקליטה, הקשיים ודרכי ההתגברות שעימם התמודדה משפחת המספר במעברה ובשיכון, וזאת כדוגמא אחת למאות אלפי משפחות עולים מכל הגלויות שעלו ארצה עם קום המדינה.

הסיפור מתחיל באופן מסקרן ביותר עם הצצתו (האסורה) של המספר, בהיותו ילד קטן, בארון מסתורי ונעול, ובו חליפות בגדים מהודרים ומגונדרים וחפצים יקרים מהעבר הרחוק. בעקבות סקרנותו הוא פותח בחקירה בה הוא מגלה פרטים על עברה המפואר של המשפחה והקהילה בבצרה שבעיראק.

הרומן עוקב אחר קורותיהן של שלוש דמויות מרכזיות, שסיפורן משתלב זה בזה:

• אביו של המספר, שהיה חייט מצליח ואמיד מאוד בבַּצְרָה, שעסק באופן בלתי לגאלי בהברחת יהודים לישראל, תוך סיכון עצמו. עם עלייתו ארצה נכפה עליו על ידי השלטונות לנטוש את כל הנכסים, הרכוש והכסף הרב שצבר בעמל רב. הוא עלה עם משפחתו ארצה עני חסר כול, עבד בעבודות "דחק" כ"פועל שחור" ואחר כך כחייט לתיקוני בגדים בשוק העיר העתיקה של באר שבע שכונה "השוק השחור".
• × נערה מחוננת, בשם נדיה, שסיימה בהצטיינות בגיל 15 כיתה י' בתיכון כי"ח אליאנס בבצרה, הצטרפה לארגון "השורה", עברה אימוני ירי באקדח, ירתה בו להגנה עצמית, והוברחה לישראל ברגע האחרון לפני שהבולשת העיראקית תתפוס אותה. בתום שנת לימודים אחת בלבד בתיכון אזורי של הקיבוצים היא ניגשה לבחינות הבגרות, וסיימה בהצלחה. התנדבה לפלמ"ח, נלחמה באומץ רב במלחמת השחרור כחובשת קרבית בקרבות לשחרור הגליל וצפון הארץ, הצטיינה וקבלה תעודות הערכה. בסיום המלחמה הצטרפה לגרעין שהקים את קיבוץ נוה-אור שבהרי הגלבוע, נישאה לעולה חדש מהונגריה ונולדו להם שני ילדים. אחר כך עבדה כאחות ראשית - מנהלת חדר המיון בבית חולים רמב"ם שבחיפה.
• ג'נטלמן אנגלי, בשם ג'יימס, לבוש בחליפה אלגנטית מהודרת, שהגיע במפתיע מלונדון לביקור בבאר שבע, יומיים לאחר מלחמת ששת הימים. קורות חייו היו סוערים ביותר – הייתה לו ארוסה מוסלמית בבצרה שעיראק, וכשנודע הדבר בעיר, היא נרצחה על ידי קבוצת מוסלמים קיצונית, והוא הוכה ונפצע. לצורך החלמה הוא נסע ללונדון ושם הכיר בחורה אנגלייה יפהפייה בשם דוריס. הם התאהבו, נישאו, חזרו לבצרה, ונולדו להם שלושה ילדים. שני הנאהבים חיו באושר רב בבצרה. דוריס ערכה סיורים רבים באזור ושלחה כתבות לעיתונים בלונדון. דרך עיניה, כתיירת, נחשף הקורא לנפלאותיה וחמודותיה של עיר הנהר וסביבתה. באחד מסיוריה, לצורך הכנת כתבה מדעית-ארכיאולוגית, הייתה דוריס מעורבת בניסיון שוד ואונס על ידי בדואים שודדים במדבר, מלוויה התגוננו הרגו בדואי אחד ופצעו אחר. לשלטונות נודע הדבר, דוריס נתפסה, הושלכה לבית מעצר מצחין, נשפטה על רצח וכמעט נגזר עליה גזר דין מוות בתלייה עד צאת נשמתה. לאחר שובם של ג'יימס ודוריס ללונדון אהבתם העזה התפוגגה ומשפחתם התפרקה, עקב מתחים ולחצים בעיר הגדולה.

הסיפור מאיר את החיים בעיראק – האווירה, העושר והעוני, היופי והצבעוניות, ההידור, וגם את השחיתות שהייתה בשלטון ובבתי המשפט. הסיפור הוא גלעד לדור של יהודי עיראק, שעלו ארצה, נטשו מאחוריהם כסף ורכוש רב, בתי כנסת, ישיבות, ספרי תורה עתיקי יומין, את שרידי הישיבות הנודעות של סוּרָא, נְהַרְדֵעָה ופוּמְפָּדִיתָא, את אחוזת קבר עזרא הסופר, את מתחם קבר הנביא יחזקאל, את מצבות יונה ונחום הנביאים, ציוני קברים של צדיקים, תנאים, אמוראים וגאונים וקברי קהילה בני מאות ואלפי שנים.

המשפט האחרון בספר הוא: "ספר זה מוקדש לדור ההורים, דיירי המעברות והשיכונים של ראשית המדינה, שבחייהם המיוסרים ובעבודתם הקשה נתנו לנו חיים ועתיד".